קיבלתי את הסרטון שקלייר מבקרת במפעל ביחד עם בתה ועוד מלווה. כאמור, קלייר התחתנה על אלברט, שעבור אמו נבנה הבית.
היא התחתנה ועברה לגור שם ב-44 וב-48 עזבו, יחד עם בנם שנולד שם ועברו ללבנון.
אחרי מקומות שונים בעולם, היום גרים בגבעה הצרפתית.
הסרט מצולם בטלפון, וקלייר מלווה בבתה מטיילת בבית ונזכרת בבית שהיה.
היא נזכרת במבנה והמריבה בין בעלה לאחותו, שחילקה את הבית לשניים, כך שלמעשה היא גרה במחצית הבית והמחצית השניה הייתה סגורה לה. הפנים ושפת הגוף של קלייר מלאות הבעה, השיחה מלאה בצחוק שבין מבוכה לסקרנות והניגון הזר של האנגלית מצטרף לתחושת האבסורד של הביקור נימוסין במקום שנלקח. הרוגע שבו היא מספרת לעומת עוצמת הארועים. הם מחוייכים והיא מסבירה שהיה לה לאן ללכת ואז היא אומרת: When you are young you don't care much. If it was later on, it would have been....Hmm...Hmm... Maybe I would died
ציירתי סקיצת פורטרט של קלייר מתוך הסרט, להתקרב לדמות עוד קצת. במחשבה לשילוב עתידי על הקיר.
המשכתי את העבודה של בתנדיב על הקיר, חיזקתי את הדימויים הקיימים, והוספתי את עיטורי הצלחת ואת אחד הפריימים של קלייר
